* המאמר תורגם באישורו ובברכתו של ג’יימס מק’קנה.
**זכויות התרגום שייכות למיטונת.
לאורך ההיסטוריה האנושית נהגו אמהות לישון עם תינוקותיהן .
גם כיום,לרב ההורים בעולם שינה משותפת והנקת לילה היא עניין שבשגרה, למעשה רק ב 200 השנים האחרונות (ולרוב בחברות המערביות המתועשות) הונהגה שינה נפרדת של תינוקות ואמהותיהן.
במעבדת השינה בבית ספר לרפואה ארבין באוניברסיטת קליפורניה, צפינו אני ועמיתיי בזוגות של אמהות ותינוקות כשהם ישנים ביחד ובנפרד במשך שלושה לילות רצופים. בעזרת פוליגרף הקלטנו את קצב פעימות הלב,גלי המוח (EEG) , נשימה וחום הגוף. באותה שעה עקבנו אחריהם גם ע”י צילום אינפרא אדום.
מצאנו שתינוקות השינה המשותפת ישנו כאשר פניהם פונות לכיוון האם במשך רב הלילה. התינוקות ואמותיהם הגיבו אחד לתנועות השני, התעוררו לעיתים קרובות יותר,שהו זמן ארוך יותר בשלבי השינה הקלה, ינקו כמעט פי 3 מאשר כאשר ישנו לבד והם כמעט ולא בכו.
גילינו גם שאמהות הישנות עם תינוקן באופן קבוע זוכות לפחות לאותה כמות השינה כמו אלו הישנות בנפרד.
בנוסף נמצא שתינוקות הישנים בשינה משותפת ניזונים לעיתים קרובות יותר ומקבלים את הגנת האם.הם זוכים לזרם תחושתי קבוע הכולל מגע, ריח, תנועה וחום המסופקים ע”י נוכחות האם.
יתכן וגירוים אלה יכולים לפצות על חוסר הבגרות הקיצוני הנירולוגי של ילוד האנושי.
יתכן גם כי שינה משותפת מספקת הגנה לחלק מהתינוקות מסינדרום המוות בעריסה (SDIS) .
ילדי השינה המשותפת יונקים לעתים קרובות יותר ,ישנים שינה קלה יותר ומנוסים בלהגיב להתעוררות אמותיהם.
ליקויים בהתעוררות חשודים כגורם בחלק ממקרי המוות בעריסה ושינה עמוקה ורצופה עלולה להעצים את הבעיה ולכן יתכן והשינויים הפיזיולוגיים הנגרמים על ידי שינה משותפת המשולבת בהנקה לילית יכולים להועיל לחלק ממקרי המוות בעריסה כיוון ששנת התינוק קלה יותר (חשיבה מחודשת בהרגל שינה אחר כבר גרם לשינוי דרמטי כאשר ב1992 בארה”ב האקדמיה של רופאי ילדים המליצה להשכיב תינוקות על גבם ולא על הבטן. כמות מקרי מוות העריסה ירדה אז ב 30%).
השפעתה של השינה המשותפת על נושא המוות בעריסה עדין לא הוכחה ועל כן מוקדם עדיין להמליץ עליה כמתאימה לכל משפחה. חייבים גם לתת דגש על בטיחות השינה המשותפת:. האם הסביבה בטוחה?, האם כלי המיטה מתאימים? האם ההורים מעשנים? האם הם משתמשים בסמים או אלכוהול? ( נראה שאלה הגורמים העיקריים במקרים הנדירים שאם חונקת את תינוקה בטעות.
המאמר הופיע במקור ב Human Nature באוקטובר 1997
