תינוקות צריכים את אמם לידם- ג'יימס מק'קנה

*המאמר תורגם באישורו ובברכתו של דר' ג'יימס מק'קנה
**זכויות התרגום שייכות למיטונת

Babies Need TheirMothers Beside Them
by James J. McKenna, Ph.D.

לאורך ההיסטוריה האנושית,אמהות מניקות הישנות לצד תינוקותיהם היוו מערכת הדדית נפלאה המעניקה יתרונות לפיזיולוגיה של השינה ולבריאות של שני הצדדים. תינוק הישן בסמוך לאימו זוכה בהגנה, חום,בטחון רגשי וחלב זמין בדיוק בכמויות ובנגישות שאליהם התכוון הטבע.
השינה המשותפת מאפשרת לאם ולאב להגיב במהירות לתינוקם במקרים של בכי, חנק, וצרכים טיפוליים ורגשיים כמו תגובה לשינויי טמפרטורה, מגע, נענוע וחיבוק.
שינה משותפת עוזרת להסדיר את קצב נשימות התינוק,קצב הלב,דפוסי ההתעוררות, יציבות השינה וטמפרטורת הגוף.
סמיכות האם אל התינוק מדרבנת אותו לינוק לעיתים תכופות יותר וכך הוא מקבל את הנוגדנים הדרושים לו ע"מ להלחם במחלות.
ההנקה המוגברת תורמת גם למצב ההורמונאלי של האם ועוצרת את הביוץ, במטרה למנוע הריון חדש לפני שגוף האם שיקם את מאגרי הברזל והשומן הנחוצים לבריאותה.

המעניין הוא שדווקא המנהג של הורים הישנים עם תינוקם נחשב מוזר,לא בריא ומסוכן בחברה המערבית.
ההורים המערביים חונכו ששינה משותפת מסוכנת לתינוקם וכן שהיא עלולה לגרום לו להיות תלותי ו"מפונק".
השקפות אלו אינן נתמכות ע"י הניסיון האנושי ברחבי העולם.
תינוקות, ישנו מאז ומעולם, כדבר שבשגרה בצמוד לפחות למטפל אחד (בד"כ האם) על מנת לשרוד. למעשה המחקרים הבודדים הזמינים רומזים שהילדים שישנו ב"משותף", באווירה בטוחה ואוהבת נעשו מבוגרים מאוזנים יותר מאשר הילדים שישנו בלי מגע או תמיכה של ההורים.

הפחד הרווח של הורים ל"התגלגל" על תינוקם מתוך שינה ולחנוק אותו הוא בעל היסטוריה ארוכה. עוד לפני ימי הביניים, רווח בקרב העניים בערים הצפופות מנהג של השקיית תינוקות באלכוהול או בסמים מטשטשים והמתתם בכוונה. באותה תקופה תינוקות רבים פשוט לא התעוררו והשמועות סיפרו שאמותיהן כנראה פשוט "כיסו" אותם. מנהג זה הביא את הכנסיות המקומיות לחוקק חוקים שיאסרו על תינוקות לישון ליד הוריהם. למרבה הצער, בכמה מהמדינות המערביות, הפיצו הרשויות את המסר כי שינה משותפת עם התינוק מגדילה את סיכוייו למות במקרים של עוני קשה או אם מעשנת.
ביפן, בה השינה המשותפת היא הנורמה, שיעור מקרי המוות בעריסה הוא מהנמוכים בעולם, מה שמצביע על כך ששינה משותפת עשויה דווקא למנוע מוות בעריסה.

תינוקות אנושיים זקוקים לתשומת לב רצופה, וכן לקשר עם יצורי אנוש אחרים מפני שאינם מסוגלים לדאוג ולטפל בעצמם.
שלא כמו יונקים אחרים, הם אינם יכולים לחמם, לנוע ולהאכיל את עצמם, עד שהם מבוגרים באופן יחסי. חוסר הבשלות הקיצוני של מערכת העצבים שלהם בלידה, וההבשלה האיטית שלה הם שמהווים את הקשר אם- תינוק החשוב כל כך.

משקל המח של תינוק אדם בלידתו הוא כ-25 אחוז בהשוואה למוח המבוגר, כאשר רב היונקים האחרים נולדים עם 60-90 אחוז מגודל מח המבוגר שלהם. היונק "האיטי" ביותר מגיע לעצמאות מלאה תוך שנה בערך בעוד שלאדם נדרשות 14 עד 17 שנים עד שהוא מגיע להתפתחות גופנית מלאה ובד"כ עוד יותר מכך עד שהוא מגיע לחוסר תלות מוחלט.
קרבה קבועה לאם בינקות חיונית להזנת התינוק. חלב אם, מורכב באופן יחסי מערכים נמוכים של פרוטאין ושומן ומתאפיין בתכונות של ספיגה וחילוף חומרים מהירים, שבגינם "מעגל הרעב" של התינוק הוא קצר ואורכו הוא כאורך יחידה של שינה עמוקה.
כל הגורמים הללו מצביעים על כך שהפרדת תינוקות מהוריהם בלילה היא יותר תוצאה של מנהגי תרבות מאשר צורך בסיסי פיזיולוגי או פסיכולוגי.

מחקרים במעבדת שינה הראו ששינה משותפת הכפילה את כמות ההנקות וכמעט שילשה את משכן. תינוקות השינה המשותפת בכו פחות ושהו זמן קצר יותר במצב של ערות.
אנו חושבים שהנקות תכופות מובילות לפחות מקרים של מוות בעריסה.
המחקרים המדעים שלנו  על אמהות ותינוקות הישנים ביחד הראו עד כמה האספקטים החברתיים והפיזיולוגיים של מערכת היחסים ביניהם שזורים זה בזה. על החברה המערבית לשקול בזהירות, כמה רחוק ובאילו נסיבות עליה להרחיק תינוקות מהאהבה וההגנה שבשינה המשותפת.

דר' ג'יימס מק'קנה, הוא פרופסור לאנתרופולוגיה והמנהל של המרכז למחקר התנהגות שנת אם-תינוק באוניברסיטת דאם בארה"ב